האם לטייל לבד? תהיות, חששות, ותובנות

חלק מאיתנו עומדים בפני השאלה "האם כדאי לטוס לטייל לבד?" (Solo Travel).

המחשבה על זה יכולה להיות מפחידה ומרתיעה. אנחנו לא יודעים איך זה ילך, אנחנו לא יודעים מה יהיה. יש 1,001 שאלות שרצות בראש.

אולי זה טיול קטן. אולי זה טיול גדול. אולי זה בגיל יותר צעיר, או אולי זה בגיל פחות צעיר, או יותר מבוגר. זה לא ממש משנה.

כאן, המקום לחדד. לרוב אנשים טסים לטיול עצמאי בסגנון של "טיול תרמילאים" (Backpacking). אבל לא כל טיול תרמילאים הוא לבד, ולא כל טיול לבד יהיה טיול תרמילאים.

אנסה לתת את הזווית שלי.

הניסיון שלי

טסתי לבד לטיול ארוך וגדול (כ־3.5 חודשים) אך ורק פעם אחת. זה היה בערך בגיל 32. די מבוגר יחסית לתרמילאי, די מבוגר ביחס לאדם שמטייל בפעם הראשונה לבד. טיול ארוך, אבל לא ארוך מאוד. מאז הייתי בחלקיקי טיולים לבד, מעביר יום או מספר ימים בין לבין - בין חברים לחברים, בין חברים לבת הזוג, בין חברים לטיסה עצמה.

אז זה הרקע, ואני מניח אותו על השולחן. אני לא "לונלי פלג", ולא הרפתקן דגול. אולי זה מביא לדברים שלי תוקף יותר גדול, ואולי דווקא פחות. כל אחד יכול לחשוב עד כמה זה רלוונטי מבחינתו.

רקע כללי

כאמור, בדרך כלל, כשמדברים על טיול עצמאי, מתכוונים בעיקר לטיול תרמילאים - או "טיול גדול". אז נכון שזה בהחלט כיוון נפוץ, אבל הוא לא היחיד.

• לצד טיולים ארוכים, אפשר לטוס לבד לסוף שבוע או שבוע.

• לצד אסיה או דרום אמריקה - אפשר לטוס לבד לאירופה (ועוד).

• צד טיסה לטיול תרמילאים, אפשר גם לטיול מאורגן.

• לצד לינה באכסניות, אפשר גם לשהות בבתי מלון או בדירות.

הכל הולך, ואני מעוניין לגעת בעיקר בחוויה של הטיול לבד. כל אחד - ואיך שזה זורם לו.

האם טיול עצמאי חייב להיות ארוך?

אז כמו שאמרנו - לא.

אין מניעה לטוס לבד גם למספר ימים, או לשבוע, או לשבועיים.

האם מתאים לטייל טיול עצמאי רק במזרח הרחוק או בדרום אמריקה

לא, וממש לא.

אנשים רבים עושים טיולי תרמילאים, או טיולים בסגנונות אחרים, גם באירופה, גם בארצות הברית, וגם כמובן באוסטרליה או בניו זילנד.

מניסיון, אין שום סיבה לא לטוס לטיול תרמילאים באירופה. אצל רבים בעולם שגרים במקומות כמו מזרח אסיה, ארה"ב, או אוסטרליה - עבורם אירופה היא יבשת יחסית מרוחקת - זה עניין נפוץ. אירופה מגוונת, ואפשר לעשות בה הרבה דברים מעבר לסופי שבוע ושופינג.

פחדים ותהיות לגבי טיול עצמאי

ישנן תהיות ומחשבות שכנראה יתעוררו בעקבות המחשבה לטייל טיול עצמאי. לדוגמה:

• אני אהיה בודד.
• זה עלול להיות מסוכן.
• יכול להיגמר לי הכסף באמצע ולא יהיה לי מה לעשות.
• אולי זה יהיה משעמם.
• אם אחזור לפני הזמן, זה יהיה מביך.
• רק "מסכנים" בלי חברים טסים לבד.
• אני אלך לאיבוד ולא אדע לאן ללכת.
• אני כבר לא בגיל שמתאים לזה.
• ההורים שלי מפחדים שאטוס לבד.

בסעיפים הבאים אפרט מה אני חושב על הדברים האלו.

האם אהיה בודד כשאטייל לבד? האם זה בסדר שאני ביישן?

אז קודם כל - נניח את הדברים על השולחן ונהיה הוגנים. כשטסים לבד בהחלט אפשר להרגיש בדידות, בהחלט אפשר להרגיש לבד, וזה בהחלט עלול להביא לקשיים ואתגרים.

לדעתי, זה אתגר שאפשר להתמודד איתו, וזו בעיה שאפשר לפתור אותה, או לכל הפחות - להגיע למצב בו "מסתדרים" איתה.

עם הבדידות, או בעצם יותר עם ה"לבד", אפשר גם להשלים. יש אנשים שרוצים להיות לבד. לשכב בחוף הים, לקרוא ספר, לעשות מדיטציה. זה פחות היה הסגנון שלי, אבל יש גם ימים שבהם זה מתאים.

תחושת הבדידות בדרך כלל משמעותית בתחילת הטיול, או בעת "התחלות" כמו מעבר בין איזורים או בין מדינות. אחרי שמגיעים לאיזור חדש ומתבססים, אפשר להכיר אנשים חדשים, ולטייל ביחד לאורך אזור או מסלול.

מה יקרה אם לא נצליח להתמודד עם הבדידות, וזה יעיק יותר מדי?

תמיד אפשר לחזור הביתה. ההמלצה שלי היא שזה יהיה רק אחרי הזדמנות הגונה, בת זמן סביר של כשבוע או שבועיים.

אני גם רוצה לגעת בעניין הביישנות. אין סיבה לקחת את זה קשה, לא חסרים ביישנים. חלק גדול ממי שמטייל לבד הוא ביישן. אני לא פסיכולוג - אבל אני חושב שהביישנות שלנו נובעת הרבה פעמים דווקא מכך שאנחנו נעולים בתוך סטטוס חברתי כלשהו, דווקא כאן, בבית. הביישנות הזו יכולה להשתחרר כשאנחנו זזים מאיפה שאנחנו נמצאים, גם פיזית וגם מטאפורית. טיול לבד יכול לעזור לזה, ולגלות לנו שאנחנו אולי פחות ביישנים ממה שנראה לנו.

איך מתגברים על הבדידות, או לפחות, על ה"לבד"?

צריך להכיר אנשים ולטייל איתם. באופן זמני, או קבוע. כמו שכבר אמרתי, לצד זה, תמיד יהיו את הרגעים של הלבד, בין לבין.

איך? את זה אפשר לעשות באמצעות הדרכים שלהלן - תוך כדי זה שאנחנו זוכרים לא לעשות מזה סיפור יותר מדי גדול, ולא לסבך את זה מעבר למה שזה. כי זה באמת לא מאוד מסובך, ולדברים יש נטיה פשוט לקרות מעצמם, אם אנחנו פתוחים לזה.

להיות חברתי וחברותי

יש סביבנו הרבה אנשים שרוצים חברה, שרוצים לפתוח בשיחה, שרוצים להתעניין - ושיתעניינו בהם.

לפעמים אפשר לפתוח בשיחה, והצד השני ישמח גם הוא. בעיקר מחוץ לעולם המערבי - פעמים רבות מקומיים מתחילים שיחות עם ה"זרים", שנראים להם מיוחדים. כדאי לאמץ את זה ולהנות מזה, ולא לפסול (גם אם תמיד להתנהל בזהירות).

צריך לזכור: כולם מוזרים. כולם רוצים בחברה כמונו. כולם לא יודעים מה לעשות, ואיך להתחיל שיחה.

פשוט תגידו "שלום". אולי יצא משהו נחמד.

לינה באכסניות (הוסטלים)

רבים ממי ששוהים בהוסטלים, נמצאים שם בשביל להכיר אנשים אחרים - בדיוק כמוכם. הוסטלים רבים מארגנים פעילויות חברתיות. אפשר להכיר אנשים סתם ככה בחדר, באזורים המשותפים, בארוחת הבוקר, או בפעילויות.

כיום ישנם הוסטלים שמאפשרים לינה בחדר פרטי. לדעתי זו אפשרות טובה עבור אלו שחוששים מהוסטלים. למרות שהיא לא תמיד זולה מלינה במלון או בדירה, הוסטל יכול לתת ערך מוסף בעקבות היותו מוסד שהמטרה שלו היא יותר "חברתיות".

לדעתי, כדאי לחפש הוסטל מתאים לתחילת הטיול כבר בארץ. מומלץ לכוון להוסטל בגודל בינוני או בינוני פלוס. אנחנו לא רוצים מקום שאין בו כמעט אנשים, אבל גם לא ממש רוצים מקום שהוא "מפעל". אני ממליץ לבדוק שהוא כולל פעילויות חברתיות.

טיול באופן מאורגן, או כחלק ממחנה

טיסה לטיול (או שהות) הבנויים בצורה בה נהיה עם אנשים אחרים באופן מובנה - תאפשר לנו בעצם לנטרל את ה"סיכון" הזה, ברובו. לדוגמה:

• טיול מאורגן.

• פסטיבל\מחנה כלשהו.

כמובן שכך גם לא נאפשר לעצמנו להתמודד עם הדברים החיוביים שהקושי הזה עשוי להוביל אליהם - אך עדיין זה פותח אפשרויות רבות, ועדיף בהרבה על כלום.

השתתפות בטיולי יום מאורגנים ובפעילויות

במזרח אסיה ישנם טיולים רבים שמאורגנים על ידי חברות טיולים או על ידי האכסניות. הדבר קיים גם באירופה, אך במידה פחותה. אני לא יודע לגבי מקומות אחרים בעולם, אך כנראה שאפשר למצוא גם בהם דברים דומים.

בדרך כלל בטיולים כאלו אוספים אתכם בבוקר, ומפזרים חזרה בערב. לרוב המטיילים האחרים בטיול יהיו באותו מצב כמוכם, וירצו חברה. זו אפשרות מעולה להכיר חברים חדשים בטיול. ואם לא - עדיין נזכה לעשות פעילות מעניינת במהלך היום.

עוד פעילות נפוצה יחסית בסגנון היא שיעורי בישול (Cooking class).

השתתפות בסיורי הליכה חופשיים (Free Walking Tours)

בעיקר באירופה - עניין "סיור ההליכה החופשי" נהיה ממוסד ונפוץ.

רבים ממי שפוקד את הסיורים הם תרמילאים שמטיילים לבד או בקבוצה קטנה, בדרך כלל צעירים. לפעמים יש אווירה טובה וזה מאפשר להתחבר.

השתתפות בסבב ברים (Pub Crawl)

עוד מוסד שקיים במידה משמעותית בעיקר באירופה, בעיקר בערים גדולות.

כל מה שנאמר על סיורי ההליכה, חל גם כאן.

מומלץ לנסות.

טיפים לגבי ניהול קשרים חברתיים והכרויות בטיול לבד

זוהי מעט סטיה מהנושא, אבל אם כבר...

• התייחסו לאנשים בכבוד, וכבדו את חוקי המקום.

• התייחסו לאנשים בצורה עמוקה ורצינית, ולא רק באמצעות הומור ו"צחוקים". הומור הוא מעולה בשביל לשבור את הקרח הראשוני, אבל לא צריך לפחד גם מהתנהלות יותר רצינית-שגרתית לאחר מכן.

• השתדלו להתעלם מלאום. כולנו בני אדם. לכולם חששות ורצונות דומים למדי, גם אם יש הבדלים תרבותיים. עדיף להתייחס לאחרים כאל אנשים זהים אלינו, ולא כאל קריקטורות של העם או הלאום שלהם.

• אל תדחפו את זה שאתם ישראלים, ואת התרבות הישראלית. לא לכולם ממש אכפת מכך שאנחנו ישראלים, או ממה יש בישראל - וזה בסדר. מי שירצה - ישאל. זה לא אומר שלא צריך להגיד שאנחנו מישראל, וזה לא אומר שצריך להסתיר את זה. פשוט לא חייבים להתחיל ללמד את כולם איך אומרים דברים בעברית ולהשמיע להם בכוח את השירים הכי אהובים עלינו בעברית.

• תהיו משוחררים. תזרמו, ותנסו לעשות כיף.

• לסיום - אל תוותרו על העקרונות שלכם. אל תעשו דברים שלא מתאימים לכם וסותרים את הערכים שלכם בשביל אנשים אחרים. זה לא שווה את זה.

האם לטייל לבד זה מסוכן?

לטייל לבד יכול להיות מסוכן - אבל זה לא חייב להיות מסוכן. זה מאוד תלוי איפה, ואפשר למזער את הסיכון למידה מזערית.

למיטב ידיעתי, דרום אמריקה מסוכנת יותר ממזרח אסיה. אם חוששים מהעניין הזה, יתכן שאסיה היא כיוון טוב יותר. כמובן שגם אירופה, בעיקר מערבה או מרכזה, אך גם מזרחה - בטוחה יחסית. לגבי ארה"ב - דומה.

הכרתי רבים שטיילו לבד, כולל בנות. אצל נשים, הרוח הכללית הייתה הרגשה של "נעיצת מבטים" באזורים מסוימים של הודו, וגם שמעתי סיפורים על שוד בדרום אמריקה.

במזרח אסיה, כמו גם באירופה, יש סיפורים של גניבות ושל כיוסים.

אנשים שטיילו לבד הגיעו למצבים של אשפוז, פציעות, וכדומה (תאונות, קלקול קיבה) - ועדיין זכו ליחס ראוי מהמקומיים או ממטיילים עמיתים.

אז בשורה התחתונה, אפשר למזער את הסיכון לסיכון מאוד סביר, כל עוד טסים למקום הנכון, ולא מגזימים עם השטויות.

וכמובן, חובה להצטייד בביטוח רפואי, לעשות חיסונים, ולהכין גיבוי כספי.

מה יקרה אם יגמר לי הכסף או יגנבו לי את הכסף?

זה חשש שיש לנו אחריות למזער אותו כדי לכדי מידה מזערית, והוא בהחלט (או בעיקר) בידינו.

• כדאי לנקוט באחריות כספית, ולהשאיר תמיד עודפים.

• כדאי להשתמש באמצעים למניעת כיוסים כגון פאוצ'ים, חגורות כסף, וכדומה.

• יש לשים את הארנק תמיד בכיס קדמי ולא בכיס אחורי.

• אסור בתכלית האיסור להשאיר את הארנק בתיק צד, בעיקר כזה ללא ריץ' רץ'.

• להזהר מאוד כשנמצאים ברחובות עמוסים, ולהזהר מאוד כשנמצאים ברכבת תחתית.

• כדאי לטוס עם שני כרטיסי אשראי.

• כדאי לפזר את המזומן בין הארנק לבין אמצעי גיבוי חבוי.

• בתרחישי קיצון, משפחה או חברים קרובים יכולים להעביר כסף באמצעות מנגנוני העברת כספים כגון Western Union.

• בתרחישי קיצון - ונתקלתי בהם אישית - יהיה אפשר למצוא סיוע באיזור, בדרך כלל מישראלים אחרים.

האם ישעמם לי כשאטייל לבד?

אז בעיקרון, כן - חלק מהזמן.

בטיול יכול להיות משעמם, ובטיול לבד יכול להיות גם מאוד משעמם. בדומה לסעיף הראשון, זה משהו שצריך להתמודד איתו, וזה משהו שגם הקושי שבו יכול להוביל לדברים, מהם נלמד ונתפתח.

בעולם בו אנחנו תמיד חשופים לגירויים, השעמום הזה יכול להיות טוב לנו.

אם משעמם מאוד ואנחנו לא מוצאים את עצמנו, תמיד אפשר לחזור הביתה.

מבאס ומביך אם בסוף לא יהיה טוב ואחזור

קצת, אבל לא ממש, וזה לא משנה.

לא תמיד הכל הולך, וזה בסדר. כדאי לנסות, וזו לא סיבה לוותר.

האם רק אנשים בלי חברים טסים לבד?

לא, וזה לא קשור.

קודם כל, גם חברים טובים הם לא תמיד "באותו הראש". לא לכולנו אותן מטרות, אותן סטנדרטים, אותן שאיפות, אותו תקציב, וכן הלאה. לא כולם עם אותו סדר עדיפויות, ולא כולם יכולים לבצע את אותם ויתורים.

לדוגמה, חלקנו מוכנים לישון באכסניות, וחלקנו לא. אולי זה נובע מתקציב, ואולי משיקולים נוספים. חלקנו רוצים לראות את אסיה, וחלקנו את אמריקה. וכן הלאה.

בטיול עצמאי אפשר לעשות רוב הזמן מה שרוצים, ולעשות את זה לפי סדר העדיפויות שקובעים לבד.

אפשר להכיר בטיול חברים ולטייל איתם חלק מהזמן או רוב הזמן, וזה לא פוסל חברה וחברתיות.

האם קשה לדעת לאיפה ללכת ואיך להגיע למקומות?

אני לא חושב שזו בעיה, ואני לא חושב שזה משהו שאנחנו צריכים לעשות ממנו משהו יותר מסובך ממה שהוא.

מבחינת מסלול - אפשר, כברירת מחדל, ללכת למקומות הכי נפוצים ("חרושים"), במסלול הכי רגיל. מה שנקרא, ה־Beaten path. זה בסדר גמור.

מבחינת אטרקציות, מקומות לינה, ניווט באיזור - יש בימינו את יישומון גוגל מפות, וגם לפניו אנשים הסתדרו. אפשר לשאול אנשים, גם אם לא מדברים אותה שפה. אנשים יעזרו לכם גם באמצעות תנועות ידיים. כמעט בכל מקום - אנשים ירצו לעזור לכם.

תמיד כדאי להיות עם קצת מזומנים בשביל להעזר, אם יש צורך, במונית או בטוק טוק.

האם הגיל אמור להגביל אותי מלטייל לבד?

לא.

פגשתי גם אנשים שטיילו לבד גם בגילאים מבוגרים. נכון שזה "מיוחד" ואולי גם "מוזר", אבל הם עשו את זה, ונהנו.

גם אם זה לא הרוב, יש מספיק אנשים שמטיילים לבד בסוף שנות ה־20 או בתחילת ואמצע שנות ה־30 (וגם מעבר לזה).

ההורים מפחדים שאטוס לבד

שאלה שמעט קשה להתמודד איתה.

לא צריך להעלם מהחששות של ההורים. כדאי לנהל שיחה, ולהחליט ביחד איך לנהל את החשש בצורה הגיונית.

כמו שכבר ציינתי, חובה לעשות ביטוח. חובה לעשות חיסונים, אם צריך באזור אליו אתם טסים. כדאי להכין גיבוי כספי.

מומלץ להתקשר מדי מספר ימים למשפחה - ובהתחלה גם מדי יום - ולעדכן אותם.

סיכום

לכולנו יש חששות ופחדים. זה הגיוני, זה טבעי.

לטייל לבד לא חייב להתאים לכולם, וגם זה בסדר גמור.

לדעתי לטייל לבד זו חוויה שיכולה לפתח אותנו מאוד, ולעזור לנו לגלות דברים על עצמנו, על היכולות שלנו, וגם על החולשות שלנו.

כדאי לא לוותר על החוויה בגלל חששות ופחדים. עם אלו כן כדאי לנסות להתמודד. גם אנחנו אנחנו לא בדיוק ב"סטטוס" החברתי שמתאים לזה, כדאי לנסות ולא לפסול רק בגלל זה.

בטיול לבד יש קשיים, אבל גם יש הרבה דברים טובים. זה בונה את האופי, וזה מאפשר להתמודד עם עצמנו, ולהביא את עצמנו למקומות שלרוב לא נגיע אליהם בתוך המבנה החברתי הקבוע שלנו, באיזור הנוחות שלנו. זה מאפשר לעשות דברים שלא נעשה אחרת.

בהצלחה.

אשמח לשמוע שאלות ואת דעתכם בתגובות למטה.