יום בדובאי, מרץ 2023

ההגעה לדובאי דרך אבו דאבי

לדובאי הגענו כעצירת ביניים ("קונקשן") בדרך לסרי לנקה. דובאי היא אחת מהנסיכויות (אמירויות) שבאיחוד האמירויות הערביות, והבולטת בהן, לצד אבו דאבי, הבירה. לאמירויות דובאי ואבו דאבי יש טיסות בתדירות גבוהה מישראל, ומשתיהן, בעיקר מדובאי, יש טיסות ליעדים רבים מאוד. שדה התעופה של דובאי (DXB) הוא בין השדות הגדולים בעולם הן מבחינת נפח תעבורת הנוסעים בו, והן מבחינת כמות היעדים אליו הוא מקושר. השדה מהווה מבחינתינו, כישראלים, פתח מצויין לטיסות לאסיה ולמזרח הרחוק. שינוי חיובי משנים קודמות, וכזה שבהחלט "מציל" אותנו עכשיו, כשאי אפשר לטוס יותר למזרח הרחוק דרך רוסיה - עד הודעה חדשה.

הגענו לאבו דאבי באמצעות טיסה של ויז אייר (Wizz Air). המטרה היתה לטוס בתקופת חגי תשרי ליעד יותר "אקזוטי". לכן את הטיסה הזמנו לפני שסגרנו על היעד הסופי, מתוך ידיעה שהאפשרויות מדובאי או אבו דאבי רבות, כפי שכתבתי לעיל. ובכל מקרה, רצינו בכל מקרה לבלות יום או יומיים באמירויות. נכון לזמן הטיול - מרץ 23' - יחס המטבע של איחוד האמירויות, הדירהם (AED), הוא בערך 1:1 ביחס לשקל. קחו בחשבון בקריאה.

הטיסה יצאה באיחור של שעתיים וחצי, ולכן נחתנו בשעה 18:30 - 19:00. בשדה התעופה של אבו דאבי נתקלנו ב"הפתעה" לא נעימה, בדמות בעיה בהנפקת הדרכון לישראלים שהיו בטיסה, ושנכנסו בפעם הראשונה לאמירויות. מסיבה לא ברורה, לקח בערך שלוש שעות מתישות וחסרות ודאות להנפיק ויזת כניסה לישראלים שהיו על הטיסה לאיחוד האמירויות. כך או כך, התהליך המעיק נגמר בסביבות עשר בערב. עד שהגענו אל איזור מכירת כרטיסי האוטובוס היה בערך 22:10, ואילו האוטובוס הבא יצא ב 23:00. מכיוון שהיינו סחוטים מהיום הארוך, החלטנו לקחת מונית שעלתה לנו משהו בסביבות ה 400 דירהם. לאחר נסיעה של כשעה, הגענו למלון.

לנו במלון Rose Rayhaan by Rotana. המלון זול יחסית עבור דובאי. כפי שגם הערכתי לפני כן, גם מלון "זול" יחסית בדובאי הוא מלון ברמה גבוהה. השירות בעת תהליך הקבלה היה מופתי. כשפקיד הקבלה שמע שאנחנו שוהים למשך לילה אחד כי למחרת אנחנו טסים לסרי לנקה, הוא הציע לנו לבצע למחרת תהליך צ'ק אאוט מאוחר, בשעה 14:00, ללא תוספת תשלום. החדר היה מעט מיושן, אך מאובזר היטב, גדול, ונקי. השירות היה מעולה גם בעת תהליך היציאה, וגם הסכימו להוסיף לנו עוד חצי שעה כדי להתקלח בחדר לפני עזיבת החדר.

מה עשינו ביום אחד בדובאי?

בדובאי התניידנו באמצעות המטרו (הרכבת עילית, ולא תחתית). מחיר כרטיס יומי לאדם היה משהו באיזור ה 17 דירהם. כאן המקום לציין שדובאי היא לא עיר שאפשר ממש ללכת בה. העיר מטופחת מאוד והמדרכות מתוחזקות היטב, אבל זו פשוט לא עיר שמיועדת להליכה. העיר עצומה, והמרחק בין מוקדי העניין הוא אדיר. אפילו לאחר שיורדים מתחנת מטרו, לעיתים מרחק ההליכה אל יעד שנדמה שהוא קרוב, הוא די גדול. בחודש מרץ בו הטמפרטורות היו נוחות למדי (ואף קרירות מאוחר בלילה) זה סביר. אני מעריך שבקיץ זה ממש לא. כדאי לקחת בחשבון.

מהמלון נסענו לבורג' ח'ליפה. למי שלא מכיר, מדובר על המגדל בעל מספר הקומות הכי גדול בעולם, ועל המבנה הכי גבוה בעולם. ירדנו בתחנת המטרו שקרויה בהתאם (Burj Khalifa/Dubai Mall), והתחלנו ללכת אליו דרך מערכת מעברים ממוזגים ודי ארוכים. הלכנו בסביבות עשר דקות או רבע שעה, כולל התניידות באמצעות מסועים אוטומטיים, עד שהגענו ל"קניון של דובאי" (Dubai Mall). מדובר על קניון מפואר ועצום. הסתובבנו בו מעט, וההתרשמות הראשונית שלי היתה שלא מדובר במקום עם "דילים" מיוחדים. המחירים לא נמוכים - זהו מקום לאוהבי מותגי היוקרה. דרך הקניון הגענו אל הכניסה לטרקלין התצפית "At The Top". בכניסה התברר שרכישת כרטיסים באופן מקוון זולה יותר בבערך 50 שקלים לכרטיס (בשליפה מהירה מהזכרון). ניגשתי אל האתר והזמנתי כרטיסים משם. מחיר כרטיס היה כ 165 דירהם לאדם. לא זול. הסיור בטרקלין התצפית הוא חוויה מעניינת ומרשימה. במהלך הסיור עולים לקומה 124 ולגובה של כ 452 מטרים. הסיור מהוקצע, והנוף מרשים. לא יודע אם זה היה שווה את הכסף, אבל בכל מקרה, מדובר בחוויה מרשימה ומיוחדת.

חזרנו לעשות צ'ק אאוט במלון, ונסענו לאיזור המרינה של דובאי. במהלך ההליכה הארוכה אל איזור המרינה מהתחנה בה ירדנו (כנראה לא הנכונה), עצרנו לצהריים קלילים במסעדה בשם Operation Falafel ("מבצע פלאפל"). האוכל היה באיכות טובה, טרי, וטעים - במחיר די הוגן. מחיר ארוחה קלילה לזוג היה כ 110 שקלים. אין הכוונה להמליץ על המסעדה באופן מיוחד, אלא להדגים מה המחירים והאיכויות בדובאי. בתוך המרינה של דובאי התניידנו באמצעות קו מטרו שמסתובב בתוך איזור המרינה עצמו. שימו לב, במקום ללכת מרחקים מיותרים.

המרינה עצמה הייתה יפה, אך לא מעניינת במיוחד. לאחר סיבוב של חצי שעה - שעה, התחלנו לחזור.

בערב נסענו לסיור ב"מוזיאון העתיד" (Museum of The Future). למוזיאון הזמנו כרטיסים מראש, לשעות הערב. שימו לב שכרטיסים במקום עשויים להגמר (שמעתי שהנציג בדלפק אמר לאנשים שהתעניינו שאין יותר כרטיסים). המוזיאון - כמו שאר הדברים בדובאי - מושקע, מרשים, ומועבר בצורה מקצועית. עם זאת, אני חשבתי שהוא לא מעניין, ולא מקורי. החלק הראשון של התצוגה מזכיר משחק מחשב או סרט, ואני לא רואה מה הערך המוסך של תצוגה בדיונית כזו ב"מוזיאון". בחלקה השני של התצוגה יש כל מני פריטים עתידניים, אבל לדעתי זה לא מעניין מיוחד.

אחרי המוזיאון נסענו להסתובב באיזור בזאר מינה (Mina Bazaar), דרה (Diera) ושוק הזהב (Gold Souq). מדובר על השכונות הישנות של דובאי, והאיזור הרבה יותר "אותנטי" מאשר איזור המגדלים. מומלץ ללכת להסתובב באיזור במהלך היום, כי ההליכה במהלך שעות החשיכה לא נעימה במיוחד. רוב האנשים ברחוב היו גברים. באיזור ישנן חנויות טלפונים רבות, אך בשביל לרכוש בהן צריך לשים לב שמדובר בחנות לגיטימית. ההרגשה שלי היתה שלא כל החנויות הן כאלו.

חזרנו לאיזור המלון כדי לאכול ארוחת ערב, ולנוח לפני הנסיעה לשדה.

האווירה והמחירים בדובאי

בדובאי, על אף שמדובר בעיר באיחוד האמירויות הערביות, לא תראו הרבה מאוד אנשים ממוצא ערבית, או תשמעו ערבית ברחוב. רוב השוהים בעיר הם בעצם עובדים זרים - רובם מהודו, פאקיסטן, וסרי לנקה. חלקם גם מערביים ("Expats") שעובדים בדובאי. לפי מיטב הבנתי, העובדים הזרים בדובאי לא יזכו לעולם לפתח להתאזרחות במדינה. מהשיחות שניהלנו עם מספר אנשים בסרי לנקה, שקרוביהם או הם עצמם עבדו באמירויות, רובם נוסעים לעבוד שם למשך מספר שנים בודדות, בכדי לחסוך כסף. העובדה אינטנסיבית מאוד, אך ההכנסה נאה.

בדובאי עליתי, בטעות, על קרון מטרו לנשים בלבד (זה לא היה סיפור, ופשוט עברתי ממנו). מדובר על מקום שהוא בגדול בעל אופן מסורתי יותר, בטח ובטח בפומבי. עם זאת, יש לציין שלא הרגשנו שום הרגשה של חוסר נוחות לגבי שום דבר ולו לרגע בודד אחד. אפשר להתנהל בצורה רגילה. מומלץ, כמובן, לא להגזים, ולהתנהל תוך כבוד לאופי החיים במקום.

המחירים בדובאי הם, בגדול, דומים למדי לישראל.  מחירי הלינה יותר אטרקטיביים, אבל לא זולים. מחירי האוכל גם הם לא זולים, אך שוב - מעט זולים יותר. בכללי - לא זול שם.

בדובאי היינו במהלך הרמאדן. המליצו לנו לא לאכול או לשתות ברחוב, וכך אכן עשינו. מעבר לכך, לא שמנו לב להשפעה מיוחדת עלינו כתיירים.

טיסה משדה התעופה של דובאי וסיכום

לשדה נסענו באמצעות המטרו. כשירדנו בטרמינל 1, התברר שלא ניתן להגיע לטרמינל 2 המרוחק לא מטרמינל 1 ולא מטרמינל 3. לקחנו מונית בעלות של 60 דירהם אל טרמינל 2. טרמינל 2 די רעוע, ולא נעים לשהות בו.

בשעה 2:30 בלילה יצאה הטיסה שלנו לסרי לנקה, וסיימנו לבלות יום שלם בדובאי. מבחינתי, היום הזה היה חוייה מעניינת, שכן רציתי מאוד לראות את דובאי, ואיך המקום הזה "עובד". אני חושב שהייתי יכול להנות מעוד יום נוסף בדובאי, אך לא היתה יותר מכך. דובאי לדעתי היא מקום די מלאכותי, מדובר על מקום שכל כולו הוא בטון, פלדה, וזכוכיות. לא נהנתי מחוסר ה"אורבניות" האמיתית בה. לפי מיטב הבנתי, יש אנשים שחושבים אחרת. אבל זו דעתי, וזה הבלוג שלי.

נמשיך בסרי לנקה.