האם לטייל לבד, והתמודדות עם חששות מכך

חלק מאיתנו עומדים בפני השאלה - האם כדאי לטוס לטייל לבד (Solo Travel)?

זה מפחיד. זה מרתיע. אנחנו לא יודעים איך זה ילך, אנחנו לא יודעים מה יהיה. יש 1,001 שאלות שרצות בראש. אולי זה טיול קטן. אולי זה טיול גדול. אולי זה בגיל יותר צעיר, או אולי זה בגיל פחות צעיר, או יותר מבוגר. זה לא ממש משנה.

אנסה לתת את הזווית שלי. מקווה שיעזור.

וכאן, המקום לחדד. לרוב אנשים טסים לטיול עצמאי בסגנון של "טיול תרמילאים" (Backpacking). אבל אפשר לטוס לטיול תרמילאים כחלק מקבוצה או צמד; ואפשר לטוס לטיול לבד שלא יהיה טיול תרמילאים. כאן אני אתייחס בעיקר לקטע של ה"לבד".

הניסיון שלי

ראשית, רקע. טסתי לבד לטיול ארוך וגדול (כ־3.5 חודשים) אך ורק פעם אחת. זה היה בערך בגיל 32. די מבוגר יחסית לתרמילאי, די מבוגר ביחס לאדם שמטייל בפעם הראשונה לבד. טיול ארוך, אבל לא ארוך מאוד. מאז הייתי בחלקיקי טיולים לבד, מעביר יום או מספר ימים בין לבין - בין חברים לחברים, בין חברים לבת הזוג, בין חברים לטיסה עצמה.

אז זה הרקע, ואני מניח אותו על השולחן. כל אחד יכול להתחבר ולחשוב אם רלוונטי מבחינתו - יותר או פחות.

רקע כללי

כאמור, בדרך כלל, כשמדברים על טיול עצמאי, מתכוונים בעיקר לטיול תרמילאים. אז נכון שזה בהחלט כיוון נפוץ, אבל הוא לא חייב להיות היחיד.

• אפשר לטוס לבד גם לסוף שבוע, או שבוע.

• אפשר לטוס לבד לאירופה.

• אפשר לטוס לטיול תרמילאים, ואפשר גם לטיול מאורגן.

• אפשר לישון באכסניות, ואפשר לישון גם בבתי מלון.

גם אם יש דברים נפוצים יותר, וישנן גם דברים עליהם הייתי ממליץ - הכל הולך.

האם טיול עצמאי חייב להיות ארוך?

אז כמו שאמרנו - לא. אין מניעה לטוס לבד גם למספר ימים.

האם מתאים לטייל טיול עצמאי רק במזרח הרחוק או בדרום אמריקה

לא, וממש לא.

אנשים רבים עושים טיולי תרמילאים, או טיולים בסגנונים אחרים גם באירופה, גם בארצות הברית, וגם כמובן באוסטרליה או בניו זילנד.

מניסיון, אין שום סיבה לא לטוס לטיול תרמילאים באירופה. אצל רבים בעולם שגרים במקומות כמו מזרח אסיה, ארה"ב, או אוסטרליה - זה עניין נפוץ. אפשר לעשות שם דברים רבים שהם מעבר לסוף שבוע רומנטי או טיול שורשים משפחתי.

פחדים ותהיות לגבי טיול עצמאי

ראשית, אמנה מספר תהיות נפוצות שכנראה יתעוררו בעקבות המחשבה לטייל טיול עצמאי:

• אני אהיה בודד.
• זה עלול להיות מסוכן.
• כול להיגמר לי הכסף באמצע ולא יהיה לי מה לעשות.
• אולי זה יהיה משעמם.
• אם אחזור לפני הזמן, זה יהיה מביך.
• רק "מסכנים" בלי חברים טסים לבד.
• אני אלך לאיבוד ולא אדע לאן ללכת.
• אני כבר לא בגיל שמתאים לזה.
• ההורים שלי מפחדים שאטוס לבד.

להלן אסביר מה אני חושב על הדברים האלו.

האם אהיה בודד כשאטייל לבד? האם זה בסדר שאני ביישן?

אז קודם כל - נניח את הדברים על השולחן ונהיה הוגנים. כשטסים לבד בהחלט אפשר להרגיש בדידות, בהחלט אפשר להרגיש לבד, וזה בהחלט עלול להביא לקושי.

זה קושי שאפשר להתמודד איתה וזו בעיה שאפשר לפתור אותה, או להגיע למצב בו מסתדרים איתה.

עם הבדידות, או בעצם יותר עם ה"לבד" -אפשר גם להשלים. יש אנשים שרוצים להיות לבד. לשכב בחוף הים, לקרוא ספר, לעשות מדיטציה. זה היה פחות הסגנון שלי, אבל יש ימים שבהם זה מתאים.

תחושת הבדידות בדרך כלל משמעותית בתחילת הטיול, או בעת מעבר בין איזורים או בין מדינות. כשמגיעים לאיזור חדש בדרך כלל מכירים אנשים ואפשר לטייל ביחד לאורך אזור או מסלול.

מה יקרה אם לא נצליח להתמודד עם הבדידות, וזה יעיק יותר מדי? תמיד אפשר לחזור הביתה. אבל כדאי מאוד שזה יהיה רק אחרי הזדמנות הגונה, בת זמן סביר של כשבוע או שבועיים.

אני גם רוצה לגעת בעניין הביישנות. אז ככה, לא חסרים ביישנים. חלק גדול ממי שמטייל לבד הוא ביישן. ביישנות נובעת הרבה פעמים דווקא מכך שאנחנו נעולים בתוך סטטוס חברתי כלשהו דווקא כאן, בבית. הרבה פעמים זה משתחרר בכל מני מצבים אחרים. טיול לבד יכול לעזור לזה, ולגלות לנו שאנחנו אולי פחות ביישנים ממה שנראה לנו.

בשביל להתגבר על הבדידות, צריך בעיקר להכיר אנשים ולטייל איתם. באופן זמני או יותר קבוע.

את זה אפשר לעשות באמצעות הדרכים שלהלן - תוך כדי זה שאנחנו זוכרים לא לעשות מזה סיפור יותר מדי גדול, ולא לסבך את זה מעבר למה שזה. כי זה באמת לא כזה מסובך, ולדברים יש נטיה פשוט לקרות.

להיות חברתי וחברותי

יש בעולם הרבה אנשים שרוצים לפתוח בשיחה, להתעניין - ושיתעניינו בהם. לפעמים אפשר לפתוח בשיחה, והצד השני ישמח גם הוא. בעיקר מחוץ לעולם המערבי - הרבה פעמים מקומיים מתחילים שיחות עם ה"זרים", שנראים להם מיוחדים. כדאי לאמץ את זה ולהנות מזה, ולא לפסול (גם אם תמיד להתנהל בזהירות).

צריך לזכור: כולם מוזרים. כולם רוצים בחברה כמונו. כולם לא יודעים מה לעשות, ואיך להתחיל שיחה.

פשוט תגידו שלום. אולי יצא משהו נחמד.

לינה באכסניות (הוסטלים)

כמעט כל מי ששוהה בהוסטלים נמצא שם בשביל להכיר אנשים אחרים - בדיוק כמוכם. הוסטלים רבים מארגנים פעילויות חברתיות. אפשר להכיר אנשים סתם ככה בחדר, באזורים המשותפים, בארוחת הבוקר, או בפעילויות.

כיום ישנם הוסטלים רבים שמאפשרים לינה בחדר פרטי. זו גם אפשרות. גם אם היא לא תמיד זולה מאשר לינה במלון או בדירה, עדיין ההוסטל יכול לתת ערך מוסף בעקבות היותו מוסד שהמטרה שלו היא יותר "חברתיות".

כדאי לחפש הוסטל מתאים לתחילת הטיול כבר בארץ. בהתחלה מומלץ ללכת לאחד יחסית גדול, ולבדוק שהוא אכן כולל פעילויות חברתיות כלשהן.

טיול באופן מאורגן, או כחלק ממחנה

טיסה לטיול או שהות הבנויים בצורה בה נהיה עם אנשים אחרים תאפשר לנו בעצם לבטל את ה"סיכון" הזה מלכתחילה.

• טיול מאורגן.

• פסטיבל\מחנה כלשהו.

כמובן שכך גם לא נאפשר לעצמנו להתמודד עם יתרונות ודברים חיוביים שהקושי הזה יכול להוביל אליהם - אך עדיין זה פותח אפשרויות רבות, ועדיף בהרבה על כלום.

השתתפות בטיולי יום מאורגנים ובפעילויות

במזרח אסיה ישנן טיולים רבים שמאורגנים על ידי חברות טיולים או על ידי האכסניות. הדבר קיים גם באירופה, אך במידה פחותה. אני לא יודע לגבי מקומות אחרים בעולם, אך כנראה שאפשר למצוא גם בהם דברים דומים.

בדרך כלל בטיולים כאלו אוספים אתכם בבוקר, ומפזרים בערב. גם כאן, רבים אחרים שיהיו בטיול יהיו באותו מצב כמוכם, וירצו חברה. ואם לא - עדיין נזכה לעשות פעילות מעניינת במהלך היום.

עוד פעילות נפוצה יחסית היא שיעורי בישול (Cooking class).

השתתפות בסיורי הליכה חופשיים (Free Walking Tours)

בעיקר באירופה - עניין "סיור ההליכה החופשי" נהיה ממוסד ונפוץ.

רבים ממי שפוקד את הסיורים הם תרמילאים שמטיילים לבד, או בקבוצה קטנה - בדרך כלל צעירים. לפעמים יש אווירה טובה וזה מאפשר להתחבר.

השתתפות בסבב ברים (Pub Crawl)

עוד מוסד שקיים במידה משמעותית בעיקר באירופה, בעיקר בערים גדולות.

כל מה שנאמר על סיורי ההליכה, חל גם כאן.

מומלץ לנסות.

טיפים לגבי ניהול קשרים חברתיים והכרויות בטיול לבד

זוהי מעט סטיה מהנושא, אבל אם כבר...

• התייחסו לאנשים בכבוד, וכבדו את חוקי המקום.

• התייחסו לאנשים בצורה עמוקה ורצינית, ולא רק באמצעות הומור ושעשוע. הומור מעולה בשביל לשבור את הקרח הראשוני, אבל לא צריך לפחד גם מפסים רציניים לאחר מכן. אנשים אוהבים שמתעניינים בהם.

• השתדלו להתעלם מלאום. כולנו בני אדם. לכולם חששות ורצונות יחסים דומים, גם אם יש הבדלים תרבותיים. עדיף להתייחס לאחרים כאל אנשים זהים אלינו, ולא כאל קריקטורות של העם או הלאום שלהם.

• אל תדחפו את זה שאתם ישראלים, ואת התרבות הישראלית. לא לכולם ממש אכפת מכך שאנחנו ישראלים, ומה יש בישראל - וזה בסדר. מי שירצה - ישאל. זה לא אומר שלא צריך להגיד שאנחנו מישראל, פשוט לא חייבים להתחיל ללמד את כולם איך אומרים דברים בעברית ומי אנחנו אוהבים לשמוע בישראל.

• תהיו משוחררים. תזרמו, ותנסו לעשות כיף.

• לסיום - אל תוותרו על העקרונות שלכם. אל תעשו דברים שלא מתאימים לכם וסותרים את הערכים שלכם. זה לא שווה כלום.

האם לטייל לבד זה מסוכן?

לטייל לבד יכול להיות מסוכן - אבל לא חייב להיות מסוכן. זה מאוד תלוי איפה, ואפשר למזער את הסיכון למידה מזערית.

למיטב ידיעתי, דרום אמריקה מסוכנת ממזרח אסיה. אם חוששים מהעניין הזה, יתכן שאסיה היא כיוון טוב יותר. כמובן שגם אירופה, בעיקר מערבה או מרכזה, אך גם מזרחה - בטוחה יחסית. לגבי ארה"ב - דומה.

הכרתי רבים שטיילו לבד, כולל בנות. אצל נשים, הרוח הכללית הייתה הרגשה של "נעיצת מבטים" באזורים מסוימים של הודו, וגם שמעתי סיפורים על שוד בדרום אמריקה.

במזרח אסיה, כמו גם באירופה, יש סיפורים של גניבות ושל כיוסים.

אנשים שטיילו לבד הגיעו למצבים של אשפוז, פציעות, וכדומה (תאונות, קלקול קיבה) - ועדיין זכו ליחס ראוי מהמקומיים או ממטיילים עמיתים.

אז בשורה התחתונה, אפשר למזער את הסיכון לסיכון מאוד סביר כל עוד טסים למקום הנכון.

וכמובן, חובה להצטייד בביטוח רפואי, ולהכין גיבוי כספי.

מה יקרה אם יגמר לי הכסף או יגנבו לי את הכסף?

זה חשש שיש לנו אחריות לסדר אותו, והוא רק (או בעיקר) בידינו.

• כדאי לנקוט באחריות כספית, ולהשאיר תמיד עודפים.

• כדאי להשתמש באמצעים למניעת כיוסים כגון פאוצ'ים, חגורות כסף, וכדומה.

• יש תמיד לשים את הארנק בכיס קדמי ולא בכיס אחורי.

• אסור בתכלית האיסור להשאיר את הארנק בתיק צד, בעיקר כזה ללא ריץ' רץ'.

• כדאי לטוס עם שני כרטיסי אשראי.

• כדאי לפזר את המזומן בין הארנק לבין אמצעי גיבוי חבוי.

• משפחה או חברים קרובים יכולים להעביר בתרחישי קיצון כסף באמצעות מנגנונים העברת כספים כגון Western Union.

• בתרחישי קיצון - וראיתי כאלו - יהיה אפשר למצוא סיוע באיזור, בדרך כלל מישראלים אחרים.

האם ישעמם לי כשאטייל לבד?

אז בעיקרון, כן - חלק מהזמן.

בטיול יכול להיות משעמם, ולבד יכול להיות גם מאוד משעמם. בדומה לסעיף הראשון, זה משהו שצריך להתמודד איתו, וזה משהו שגם הקושי שבו יכול להוביל לדברים חיוביים שמהם נלמד ונתפתח.

בעולם בו אנחנו תמיד חשופים לגירויים, השעמום הזה יכול להיות בסדר גמור, וגם טוב.

אם משעמם מאוד ואנחנו לא מוצאים את עצמנו, תמיד אפשר לחזור הביתה.

מבאס ומביך אם בסוף לא יהיה טוב ואחזור

קצת, אבל לא ממש, וזה לא משנה.

לא תמיד הכל הולך, וזה בסדר. כדאי לנסות, וזו לא סיבה לוותר.

האם רק אנשים בלי חברים טסים לבד?

לא, וזה לא קשור.

קודם כל, גם חברים טובים הם לא תמיד "באותו הראש". לא לכולנו אותן מטרות, אותן סטנדרטים, אותן שאיפות, אותו תקציב, וכן הלאה. לא כולם עם אותו סדר עדיפויות, ולא כולם יכולים לבצע את אותם ויתורים.

לדוגמה, חלקנו מוכנים לישון באכסניות, וחלקנו לא. אולי זה נובע מתקציב, ואולי משיקולים נוספים. חלקנו רוצים לראות את אסיה, וחלקנו את אמריקה. וכן הלאה.

בטיול עצמאי אפשר לעשות רוב הזמן מה שרוצים, ולעשות את זה לפי סדר העדיפויות שקובעים לבד.

אפשר להכיר בטיול חברים ולטייל איתם חלק מהזמן או רוב הזמן, וזה לא פוסל חברה וחברתיות.

האם קשה לדעת לאיפה ללכת ואיך להגיע למקומות?

אני לא חושב שזו בעיה, ואני לא חושב שזה משהו שאנחנו צריכים לעשות ממנו משהו יותר מסובך ממה שהוא.

מבחינת מסלול - אפשר, כברירת מחדל, ללכת למקומות הכי נפוצים ("חרושים"), במסלול הכי רגיל. מה שנקרא, ה־Beaten path. זה בסדר גמור.

מבחינת אטרקציות, מקומות לינה, ניווט באיזור - יש בימינו את יישומון גוגל מפות, וגם לפניו אנשים הסתדרו. אפשר לשאול אנשים, גם אם לא מדברים אותה שפה. אנשים יעזרו גם באמצעות תנועות ידיים. כמעט בכל מקום אנשים ירצו לעזור לכם.

תמיד כדאי להיות עם קצת מזומנים בשביל להעזר, אם יש צורך, במונית או בטוק טוק.

האם הגיל אמור להגביל אותי מלטייל לבד?

לא.

פגשתי גם אנשים שטיילו לבד גם בגילאים מבוגרים. נכון שזה "מיוחד" ואולי גם "מוזר", אבל הם עשו את זה, ונהנו.

גם אם זה לא הרוב, יש מספיק אנשים שמטיילים לבד בסוף שנות ה־20 או בתחילת ואמצע שנות ה־30.

ההורים מפחדים

שאלה שמעט קשה להתמודד איתה.

כדאי לנהל שיחה ביחד ולהחליט איך לנהל את החשש בצורה הגיונית. כמו שכבר ציינתי, חובה לעשות ביטוח. כדאי להכין גיבוי כספי.

מומלץ להתקשר מדי מספר ימים - ובהתחלה מדי יום - ולעדכן.

סיכום

לכולנו יש חששות ופחדים. זה הגיוני, זה טבעי.

לטייל לבד לא חייב להתאים לכולם, וגם זה בסדר גמור.

צריך, לדעתי, לשים לב לכך שלא מוותרים על החוויה בגלל חששות ופחדים. עם אלו כן כדאי לנסות להתמודד. גם אם אנחנו לא בדיוק במצב המיטבי - לפי התקן החברתי - בשביל זה.

בטיול לבד יש קשיים, אבל גם יש הרבה דברים טובים. זה בונה את האופי, וזה מאפשר להתמודד עם עצמנו, ולהביא את עצמנו למקומות שלרוב לא נגיע אליהם. זה מאפשר לעשות דברים שבדרך לא נעשה.

בהצלחה.